מה קורה כשדוחסים משפחה לחדר פצפון שמעוצב כמו סוכריות סודה יפניות, ונותנים לילדים גישה למכונת ממתקים אישית בלי הגבלה? אפשר לומר שהטי-רקס הרובוטי שעשה לנו צ'ק אין בקבלה, היה הדבר הכי הגיוני ורגוע בלילה הזה.
עוד על איך שרדנו את הsugar rush הכי צפוף, צבעוני ומוגזם שהיה לנו באוסקה.
אימייל קטן ואגבי מחברת התעופה, שהעלים לנו באלגנטיות את הלילה האחרון ביפן, כמעט הפך אותנו ברגע אחד להומלסים בטוקיו.
רגע לפני שהלכנו לישון על הספסלים בשדה, בחרנו להשתחל במלון קפסולות ולהפוך לחלק ממשחק טטריס אנושי בתוך "מגירות" שינה, הילדים עפו על הסיטואציה כאילו שודרגו לתא בחללית של מארוול.
מסתבר שהזיכרונות הכי טובים בטיול נוצרים דווקא כשחברת התעופה מתכננת לכם אותם בטעות.
"מה בא לך לעשות ביומולדת?" שאלתי את בן הזוג. בטח דמיין הופעה טובה, איזה צימר שווה עם ספא. כנראה שכח עם מי יש לו עסק, ולכבוד יום ההולדת עודכן שהולכים לישון בתוך כדור גיאומטרי. הוא עשה תנועה עם הראש שרציתי לפרש אותה כהתרגשות, למרות שיש מצב שזה היה נסיון לעכל את זה שאנחנו הולכים לישון בתוך מבנה הנדסי עתידני באמצע הטבע.
מצאנו את עצמנו בכיפה גיאודזית מקסימה שהתמקמה מתחת לעץ זית וצפתה אל הכנרת. עם לוק של איגלו וצימר של חייזרים שהקימו גלאמפינג בגליל, רק שבמקום חייזרים הייתה מיטה סופר נוחה, והוט טאב כיפי שמחק את החששות.
רוב האנשים שנוסעים ללונדון מחפשים מלון בוטיק בקובנט גארדן, אולי איזה B&B חמוד ליד הטיוב שכולל ארוחת בוקר עם אבוקדו. אני מעדיפה את השכנים שלי שעירים, שואגים, ועם אפס מודעות לשעות מנוחה. ברוכים הבאים ל־ZSL London Zoo..
הלינה עצמה מפתיעה בפשטותה- הלודג' חמוד, לא גדול במיוחד, אבל לגמרי אפקטיבי (פלוס בונוס פיל, שהכינו בשבילך ממגבת, שהתמקם על המיטה). הלודג' ממוקם בערך 100 מטרים מהאריות, שזה נשמע רומנטי- עד שאתה מגלה שאריה, שישן בערך 20 שעות ביום- את שעת הערות שלו בוחר להקדיש לשאגה לתוך הנשמה שלך, ב6:00 בבוקר, כאילו הוא מנהל עבודה באתר בנייה. לא צריך קפה, הדופק כבר עושה את העבודה.
חלמנו על טיול ארוך בקראוון בארץ. הילדים ואני, בית על גלגלים, עצירות ספונטניות עם נוף אינסוף.
מפה לשם, עברתי כמה אתרים וקבוצות פייסבוק, הגעתי כמעט לסוף האינטרנט, שקלתי אם מעדיפה קרוואן מוטורהום או קרוואן נגרר, וברוך השם סיימנו בשינה במשאית נייחת בנטור שברמת הגולן.
קבלו אותה- ה"משאסוויט". משאית תנובה כחולה, ששודרגה לסוויטה סופר שווה+נוף מהמם של רמת הגולן, רק שבמקום שירות חדרים יש רמפה להעמסת סחורות שהפכה למרפסת, ואווירה של מדבקת "איך אני נוהג".
"את אישה, לבנה ונמוכה. מבחינתם את חטיף קל לעיכול." זה, פחות או יותר, היה נאום המוטיבציה שקיבלתי שנייה לפני שנכנסתי לטיול בוקר עם אריות.
יש את אלה שטסים ליוון כדי לתפוס צבע עם קוקטייל ביד, וגם כאלו שמשלמים כסף כדי לנקות ארגזי חול של טורפי-על. נחשו לאיזו קבוצה השתייכתי?
מרשמלו צלויים על שיפוד ופויקה מבעבעת, שכשוכית שמוקמה ברכב ענתיקה סגול פלוס שקיעה בנחל גרר. ישנו הפעם במקום הכי פוטוגני שיש…
יומיים אחרונים של אוגוסט, חופש גדול שנגמר כמו פויקה טובה- לאט, אבל עם ריח שנשאר.
התחנה האחרונה לחופש הזה- אחרי שישנו באוטובוסים ובמשאית, הילדים בקשו הפעם שאמצא שופל לשינה.
שופל לא מצאתי (קאטרפילר טרם נכנסו לתחום הלינה) אבל הציעו לי לבדוק את שרמנ'ס פלייס בנחל גרר.
תחשבו על שילוב בין וודסטוק ל"אקסטרים מייקאובר". הבעלים, עם ידיים טובות, לקח ואנים של היפים משנות ה60 וה70, קרונות רכבת, משאיות- ועם המון תשוקה וכשרון, הפיח בהם חיים חדשים. אלו לא סתם רכבי ענתיקה, אלו רכבי ענתיקה שקיבלו נשמה.
יש מקומות לינה שבהם הפינוק של המלון הוא שוקולד על הכרית. בלימפופו, הפינוק הוא קוף על הכרית, וטקס קבלת הפנים כולל צליפה בליסטית של שתן קופים ישירות לבגדים הנקיים שלך.
אחרי נחיתה ביוהנסבורג ונסיעת אוטובוס צפונה אל מחוז לימפופו, הגעתי ל-Riverside Wildlife Rehabilitation Center לשבועיים של התנדבות במקלט לשיקום קופי ורווט. מהר מאד הבנתי שזה פחות "ריטריט שלווה בטבע" ויותר אימהות במשרה מלאה, רק עם קופים, כשהכל מסביב ירוק, פראי ומקסים.
סידור הלינה הבהיר מיד את הקונספט:
שוקולד על הכרית- לא.
קוף על הכרית- בהחלט כן.
שום דבר לא מכין אותך לקור פסיכי שבו התיק שלך הופך לקרש ואת מוצאת את עצמך מתגלגלת ברחוב עם גרביים על הידיים במקום כפפות. הגעתי לפסטיבל בחרבין כדי לשתות יין חם בפאב קפוא, לצרוח כל הדרך למטה במגלשת קרח של חצי קילומטר, ולעשות פנטומימה של שירותים לסינים משועשעים. זוהי הרפתקה קפואה ובלתי נשכחת בעיר מדהימה ביופיה שנבנית מאפס ממי הנהר, רק כדי להתפוגג כאילו לא הייתה כשהשמש יוצאת.
10 קטנות מהסופ"ש הכי תחב"צ שהיה לנו, בנטור שברמת הגולן:
– מסתבר שאין דבר שמרגש ילדי שנות ה-2000 יותר ממושב של אגד. נוסטלגיה היא לחלוטין מוצר צריכה בסיסי.
– השלט המקורי "אין לדבר עם הנהג בשעת הנסיעה" התגלה ככלי הורי גאוני לשנ"צ ("אמא, אפשר…?" – "מצטערת חמוד, אסור לדבר עם הנהגת").
– לנסות להסביר להם מה זו כרטיסייה בזמן שהם מחפשים כניסת USB להטעין את הרב-קו, זה רגע שדורש כוס יין מהיקבים של הגולן.
מי תפס את הספסל האחורי ואיך התעוררנו מול נוף פנורמי ועיזים?