מרשמלו צלויים על שיפוד ופויקה מבעבעת, שכשוכית שמוקמה ברכב ענתיקה סגול פלוס שקיעה בנחל גרר. ישנו הפעם במקום הכי פוטוגני שיש…

יומיים אחרונים של אוגוסט, חופש גדול שנגמר כמו פויקה טובה- לאט, אבל עם ריח שנשאר.
התחנה האחרונה לחופש הזה- אחרי שישנו באוטובוסים ובמשאית, הילדים בקשו הפעם שאמצא שופל לשינה.

שופל לא מצאתי (קאטרפילר טרם נכנסו לתחום הלינה) אבל הציעו לי לבדוק את שרמנ'ס פלייס בנחל גרר.

תחשבו על שילוב בין וודסטוק ל"אקסטרים מייקאובר". הבעלים, עם ידיים טובות, לקח ואנים של היפים משנות ה60 וה70, קרונות רכבת, משאיות- ועם המון תשוקה וכשרון, הפיח בהם חיים חדשים. אלו לא סתם רכבי ענתיקה, אלו רכבי ענתיקה שקיבלו נשמה.

10 קטנות מהסופ"ש הכי תחב"צ שהיה לנו, בנטור שברמת הגולן:
– מסתבר שאין דבר שמרגש ילדי שנות ה-2000 יותר ממושב של אגד. נוסטלגיה היא לחלוטין מוצר צריכה בסיסי.
– השלט המקורי "אין לדבר עם הנהג בשעת הנסיעה" התגלה ככלי הורי גאוני לשנ"צ ("אמא, אפשר…?" – "מצטערת חמוד, אסור לדבר עם הנהגת").
– לנסות להסביר להם מה זו כרטיסייה בזמן שהם מחפשים כניסת USB להטעין את הרב-קו, זה רגע שדורש כוס יין מהיקבים של הגולן.
מי תפס את הספסל האחורי ואיך התעוררנו מול נוף פנורמי ועיזים?

הפעם ישנו בכרכרה צוענית.
חברה שמכירה את הסיפור שלנו עם לינה בכלי רכב סיפרה לי עליה, אבל המטרה הפעם הייתה אחרת: זמן אמא בפורמט אחד על אחד. בלי מסכים ובלי הפרעות, רק אנחנו וההר.
מיקמו אותנו במצוק גפת בגלבוע, תלויים בין שמיים וארץ. בין כרכרה מהאגדות, טיולי שטח, מדורה, ומרשמלו שגילינו שהולך עם כל דבר – מצאנו שקט לשיחות עומק. חזרנו קצת מפוחמים, אבל עם מצברים מלאים.