יש רגעים בחיים שהאלגוריתם של אל-על פשוט מכיר אותך טוב מדי. הוא לא סתם שולח ניוזלטר, הוא לוחש לך בחושניות דיגיטלית: "פססט… יש פה כרטיס ב-70 דולר, הלוך ושוב.

את הרי יודעת שזה יגמר בזה שתקלידי את המספר של האשראי, אז למה למשוך זמן?".

הטיולים הכי שווים הם ספונטניים, אז לא משכתי זמן. תוך חמש דקות היו לי שלושה כרטיסים לבוקרשט בפורמט של "באנו, ראינו, כבשנו, וחזרנו לישון בבית": נחיתה ב-9:00 בבוקר, המראה חזרה ב-21:00 בלילה.

12 שעות של שכרון חושים רומני.

ואז הגיע מרפי.

מרפי, כידוע, תמיד מגיע עם מדחום ביד אחת ופרצוף של "חמודה, תכנונים זה לחלשים" ביד השנייה. יום לפני הטיסה, והילדה עם חום גבוה.

התייעצות משפחתית עם הילדים, ובמקום להכנס למוד ביטולים ודמעות, החלטנו שזו הזדמנות לבלות עם כל אחד מהם איך שהוא יותר אוהב.

הבת נשארה בארץ (ותודה לסבתא) וקיבלה הבטחה ליום אמא-בת בשבוע שאחרי, שכולל סדנת רקמה, בישול ועוד קצת פינוקים. הבן ואני, החלטנו שמשנים כיוון, ובמקום טיול בבוקרשט, הולכים על גרסת הטורבו.

אז שכחנו מהמוזיאונים והשופינג, שכרנו רכב בזריזות של צוות פורמולה 1, ויאללה ל-12 שעות של פארק חבלים (כי מה זה יום כיף בלי להתלות בין שמיים וארץ), סוסים ואוכל טוב. וגם שעתיים טיול אופניים עם הרבה טבע, מים וירוק בעיניים. היה קצרצר ונהדר.

———-

הבן סיכם ב"אמא, את יודעת שכל זה קצת משוגע".

מבחינתי, סימן שהצלחנו .