בשנים האחרונות אני מעדיפה לצרוך חוויות על פני חפצים. ומתוך מקום שלוקח מאד ברצינות גם את התחביבים, אחת לשנה בערך גם מתעורר אצלי הרצון למצוא תערוכה שעוסקת ביצירה, לספוג מנה של מוזה.

האירופאים כידוע, לוקחים את הקראפט שלהם בשיא הרצינות, והפור נפל הפעם על פרנקפורט- תערוכה עצומה של יצירה, של כלי עבודה, של עבודה בבדים ובנייר, סדנאות, ובעיקר- ים של השראה כמו שרציתי.

חיפוש זריז של כרטיסי טיסה שווים, חסרונם היחסי של קונקשנים הפך ליתרון ונמצא הכרטיס שנולד בדיוק בשבילי- מעין טיסת דילוגים-  הגעה ל 12 שעות באמסטרדם, יום בפרנקפורט, יום נוסף בפריז והביתה.

—————————————————-

מעשה באריה.

הכי כיף לטייל עם מקומיים, והפעם טיילתי עם חברה ותיקה. באמסטרדם הייתי לא פעם, ככה שלהזמנה שלה להגיע הפעם לאוטרכט הסמוכה- נעניתי בשמחה.
נכנסנו לפאב שהיה פעם כנסיה, דגמנו בהמשך מנה צבעונית ומתוקה בטירוף בבית קפה שכולו על טהרת צבעי החד קרן, הסתובבנו מלא (וגם טעינו מלא, גם חוויה) ברחובות העיר, שהיא באמת מקסימה וכיפית נורא.

דברנו הרבה על מיינדפולנס, על המשקל הראוי שצריך לתת לכאן ועכשיו, להנאה מההווה, לא פחות מהמחשבות על העבר או התכנונים לעתיד.
ואז הכאן ועכשיו קרא לי בצורה של אריה.

עברנו ליד חנות- ריהוט מאד מינימליסטי, עם כמות מינימלית של בובות\משקולות לדפים בצורות חיות יפיפיות ונטולות פנים, ועדיין- עם המון הבעה ואופי.
לא יכולתי להתעלם משאגותיו החרישיות של האריה לקחת אותו איתי, ובתירוץ העתיק לעצמי שהוא בכלל בשביל הבן שלי, נעטף היטב ונאסף איתי לדרך.

ויהי בוקר ויהי לילה יום שבת, טיסה לפרנקפורט ובידוק בטחוני.
שוטר הולנדי חמור סבר עוצר את הטרולי שלי.
מה אלו ארבעת העיגולים במזוודה שלך?
לא סתם עיגולים, מחוברים בשני צמדים, וגם לעין הבלתי מזויינת שלי- נראו בהחלט חשודים.
לא היה לי מושג ירוק.

תכולת הטרולי יצאה החוצה, הגענו לקופסא בה שכן האריה, שישר סומן כחשוד המיידי.
הסתבר שכדי לשמור על הדפים ולעשות מלאכתו נאמנה, ברגליים שלו שכנו ארבעה עיגולי מתכת כבדים.לקחו אותו לבידוק, משמשו אותו מכל כיוון, דגמו שערה מהרעמה, ולבסוף, שלחו אותו איתי לטיסה.

בטיסה שלמחרת כבר הוצאתי אותו מראש מהטרולי, שוב הוא מושמש ונבדק היטב- היטב, ושוב המשיך איתי, הפעם לפריז.

ורק בטיסה האחרונה, הבינלאומית (!) לישראל (!) אף אחד לא חשד באריה הנפץ שלי.
בשלווה מוחלטת עלה לטיסה, כמעט נעלבתי בשמו על חוסר תשומת הלב הישראלית.
(ואיך הבן הגיב למתנה? "אמא, בובה חמודה, אני יכול גם לקבל מחממי אזנים כמו של אחותי?")

—————————————————-

ביום השני נחתתי בפרנקפורט, היישר אל תוך ה-Creativeworld. מדובר במכה של עולם הקראפט, מתחם עצום שמרכז תחת קורת גג אחת את כל מה שחדש, צבעוני ומעורר מחשבה.

זה לא רק שיטוט בין דוכנים; זה מרחב אינסופי של סדנאות חיות, הדגמות של טכניקות עבודה בבדים, נייר וחומרים שבכלל לא ידעתי שקיימים, ובעיקר- ים של השראה מכל כיוון. 

—————————————————-

2.05

לתערוכה ביום הזה הגעתי במטרו הגרמני, נכנסת לרכבת בחורה גבוהה.מה גבוהה, לחלוטין מגרדת את תקרת הקרון- 2.05 מטרים. בחרה לשבת לידי, על כל מטר חמישים וקצת סנטימטריי.

פתחתי איתה בשיחה, דברנו על איך זה ללכת להופעות בגובה שלה ובגובה שלי, איך זה להיות מסוגלת להחליף מנורה (אפילו בלי שרפרף!), איך זה להסתכל על העולם ממש מלמעלה, לעומת איך זה לחוות את העולם כ"פטיט", במילותיה.

הייתי מתחלפת איתה ליום, רק בשביל החוויה, אבל כל כך רגילה למידות שלי ולאיך שמתנהלים איתן בעולם הזה, שיום אחד כנראה שהיה מספיק לי. כחוויה מאזנת, למחרת נסעתי בשאטל עם צוות אוויר סיני, ושם כבר הרגשתי לגמרי ממוצעת 🙂
—————————————————-
הנסיעה נחתמה בפריז, בסיור אוכל מעולה של  secret food tours, מלא גבינות, קרפים עם אמנטל ופטריות, שוקולדים ומקרונים איכותיים, יין טוב- כולל ההסבר איזה סוג מתאים לאיזה אוכל, וכמובן- ההוכחה הכמעט מדעית למה אוכלים בגט מכיוון אחד ולא מהכיוון השני. בהחלט מומלץ לכל פודי באשר הוא.