הגענו למלון באוסקה אחרי יום טיסות מתיש, כל מה שרצינו היה ליפול על המיטה. שום דבר לא הכין אותנו לרגע בו נכנסנו ללובי- השייך לרשת שנקראת, בלי שום רצון להסתיר את האמת, "המלון המוזר" (Henn Na Hotel). ואכן, בקבלה לא חיכה לנו יפני בחליפה, אלא דינוזאורים רובוטיים שקיבלו אותנו בנימוס. לרגע חשבתי שהעייפות גרמה לי להזות שאנחנו בסצנה מפארק היורה, אבל הם הנהנו אלינו כ"כ בטבעיות, שלא נותר לי אלא לשלוף דרכון ולהנהן חזרה. הילדים, מצידם, עפו על זה, והתחילו לנהל שחנ"שים עם הדינוזאורים.
מצד אחד, שיא הטכנולוגיה, מצד שני- כח אדם שנכחד לפני מיליוני שנה.
עברנו את קבלת הפנים הפרהיסטורית, ועלינו לחדר שהוקדש כולו לממתק יפני בשם מורינאגה ראמונה. למי שלא מכיר- ע"ע אנחנו- אחלה סוכריות סודה שמגיעות בבקבוקונים קטנים.

הן היו מעבר לנשנוש בחדר; פשוט היו בכל מקום. הקירות, הווילונות והמצעים היו מקושטים בדמויות המותג, ראמונקו ושו-צ'ן, בחיוכים מוגזמים, הריח- בניחוח ראמונה, איך שנכנסת- תרגיש שחיברו לך אינהלציה ישירות לפחית ספרייט מנוערת.
שחלילה לא נפספס את המסר, תקעו באמצע החדר מכונת ראמונה אישית, עמוסה ב20 בקבוקוני סוכריות, ועל השולחן חיכה אתגר הראמונה- חוברת הוראות, סדיסטית למדי, שדורשת לערום את הבקבוקים למגדל. מי שמצליח זוכה בבובת המותג, מי שנכשל- מקבל עוד תוספת סוכר. כמובן שאוכלים מתוק תוך כדי, ותוך עשר דקות חטפנו sugar rush כזה, שיכולנו לרוץ בחזרה מאוסקה לשדה"ת בטוקיו.
כדי להבטיח שהחוויה תיצרב בתודעה, חיכו לנו מתנות לקחת הביתה- 20 הבקבוקונים מהמכונה, מסכה מעוצבת, ואיזושהי שקית עם אבקה בריח ראמונה. בשלב הזה הנחתי שכל מה שיש בחדר אכיל, אז טעמתי.
מלח אמבט.
ריחני כן, טעים זה לא היה.
הילדים, מיותר לציין- עטו על השלל כאילו אין מחר, וכשסגרנו את המזוודות גילינו שחלק לא קטן הופקע לטובת כל הראמונה הזה. בתכלס? חודשים אחרי שחזרנו, היינו שולפים בקבוקון, נזכרים בsugar rush ההוא ונהנים מכל רגע. 

לכל הסוכר הזה היה רק מינוס קטן. החדר היה פיצי. לא "חדר יפני מינימליסטי" קטן, כמו שהזהירו אותנו לפני שנסענו שיש כאלו לרוב. ברמה שאם נשמתי, אחד הילדים היה צריך לנשוף. איכשהו, בטעות של טירונים, מסתבר שכשהזמנתי חדר- בריכוז מופתי במה שקשור לממתקים- הזמנתי חדר לשניים. בעיה שהיינו שלושה. ולכי תסבירי לדינוזאור בקבלה שאתם צריכים עוד קצת מרחב.
בשעות הקטנות של הלילה, כששכבתי דחוסה, מפוצצת מסוכר, גללתי בנייד להבין מה עוד יש ברשת הזאת, מסתבר שיש עוד פנינים- חדר שמעוצב כמו קרון רכבת שינקנסן, חדר שמוקדש לכדורי שוקולד ענקיים, או חדר שנראה כמו תא טייס. יש גם חדרים עם רובוט קטן שמדבר, שר ורוקד, למי שחושש שבסוף יום טיול עוד יהיה קצת שקט.
הבטתי בשניים המנומנמים והצפופים שלי, וחשבתי שני דברים- אלף, חד משמעית חוויה משפחתית מקרבת. ובית, ביחס לאלטרנטיבות- שינה בקרון רכבת מדומיין או להיתקע עם כדור שוקולד ענק בפרצוף- לסיים את היום בפחית סודה מתוקה, אחרי צ'ק אין אצל דינוזאור, זה לא הדבר הכי גרוע שיכול היה לקרות לנו. היה צפוף, מוגזם, מתאים ללילה אחד בדיוק.
חוויה הכי חמודה מתוקה.