"לסבול מזוודת טרולי מלוכלכת על הרצפה הא-סימטרית שלי? זו התמודדות שאני נדרשת אליה על בסיס יומיומי. תראו, לחיות כחדר שהוא גם יצירת אמנות זה עסק לא פשוט בכלל. ולהיות יצירת אמנות שאנשים ממש מצחצחים בה שיניים, זו כבר חתרנות לשמה. יש מלונות שתולים הדפסים במסדרון, זורקים כרית בצבע ורוד פוקסיה על המיטה ומכריזים בגאווה שהם  "Art Hotel".
בעיניי, זה כמו להניח עציץ במשרד ולהכריז על שמורת טבע. אצלנו הלכו רחוק יותר, כשאתם פותחים את הדלת שלי, אתם פוסעים ישירות לתוך זהות קיומית מעוצבת".

אהיה קצת פחות פלצנית-
נעים מאוד. אני אחת מ־31 יצירות האמנות שמתגוררות ב־BnA Alter Museum  בקיוטו. קיצור של Alternative bed and art. כל אחת מאיתנו היא מיצב אמנות קבוע שקיבל חיים מ-15 אמנים יפניים- חלקנו חדרים עם ציורי קיר, קרמיקה, חוטים סרוגים. אחרים משתמשים באור, סאונד ווידאו ארט- והאורחים בוחרים באיזה עולם הם רוצים להתעורר. גם רשימת היוצרים מגוונת, יש כאן מוזיקאים, מתכנתים, מעצבים, אנשי סאונד ואמני וידאו ארט. בתכלס, לא בדיוק האנשים שהייתם מבקשים מהם ״משהו רגוע בגווני בז' שיתאים לווילון״.
כן, ״מתגוררות״ היא המילה המדויקת: בניגוד ליצירות במוזיאון רגיל, יום העבודה שלי לא מסתיים כשהמבקרים הולכים., אצלי אתם נשארים לישון.

ההנהלה שלנו קוראת לזה Enterism. במקום לעמוד מול יצירת אמנות, נכנסים לתוכה. כל חדר מייצג את עולמו הפנימי של האמן, ה־Mind Space  שלו. התוצאה היא מלון שלא רק מצטלם יפה, אלא כזה שאתם מתקלחים בתוך רעיון פילוסופי, מנסים להרדם בתוך מיצב סאונד (אפשר להשתיק אם רוצים..) ושוברים את הראש איפה לשים את המזוודה, בלי לפגוע בקומפוזיציה שלנו. אנחנו, יצירות האמנות, מכנות זאת- "סוף סוף הקהל נשאר מספיק זמן, כדי להבין מה רצינו לומר".
קחו למשל את המשפחה שנחתה אצלי ביוני האחרון. נכנסה אישה שחשבה שהיא באה לנוח. אחריה נערה בת 14 שנסתה להבין אם יש נטפליקס בוידאו ארט שהשתלב במרחב, ובן 12 שניסה לבדוק אם פסל התאורה הקינטי בחדר מתחבר לוויי-פיי. בסוף כולם עמדו וניסו להבין אם האובייקט שליד המיטה הוא שולחן לגיטימי או מבחן פסיכולוגי. ספויילר- זה תמיד מבחן.

אחת החוויות המוצלחות במקום שהשלישיה עברה, היא הסיור היומי שלנו בין החדרים הלא מאויישים, קבלת הקהל שלי. עברו מיצירה ליצירה, הציצו לחדר עתידני מ-3019, התפעלו, צילמו, וניסו לנחש מה רצה האמן לומר. טיפ ממני- אם לא הבנתם, או שהקיר משמיע קולות, זה חלק מהמיצב.
פשוט תטו את הראש ב45 מעלות, תהנהנו בריכוז, ותגידו בקול רם "מרתק וחתרני". זה עובד כבר מאות שנים.

ובארוחת הבוקר, בת ה14 צלמה מ10 זויות לפחות את הארנב שפסלו לה בחלב של הקפוצ'ינו. הקפוצ'ינו, וגם החביתה, מצטלמים לא רע לאינסטוש; עניין שאנחנו, היצירות הקבועות, מעדיפות לא לקחת באופן אישי. גם חדר המדרגות סירב להסתפק בקריירה סטנדרטית, והפך לגלריה אנכית בגובה כ־30 מטרים ועשר קומות.
או כמו ששרירי הירכיים של האמא כינו את זה, תערוכה אינטראקטיבית.
———————
ומהזוית המשפחתית-אישית-
כשהגענו למקום, העובדים בקבלה קבלו אותנו בלבביות ופתיחות, ובעיקר- היו סופר נלהבים לספר על הרעיון שמאחורי הפרויקט, שהתחיל בטוקיו כיוזמה מחתרתית ומצומצמת של שני חדרים ובר, שנועדה לחבר בין מטיילים לסצנת האמנות המקומית.
קיבלנו אסימוני פוקר למשקאות ראשונים בחינם, ואז ספרו שמטוקיו התרחבו לקיוטו בעקרון דומה- ושאנחנו מוזמנים לשבת בערב על הבר בכניסה; בר שנועד לעודד מפגשים מקריים בין אורחים, אמנים ויוצרים מקומיים. לגמרי חוויה, לפגוש את האישה בקבלה בכמה כובעים- ביום בקבלה, בצהרים בכובע של אוצרת מלאת תשוקה לעשייה ולאמנות, ובערב על הבר.
יש עוד פרט שהפך את המקום להרבה יותר ממלון מעוצב בעיניי- בכל הזמנת חדר, נתח מהתשלום הולך ישירות לאמן היפני שעיצב אותו. ככה שהאורחים הם לא רק צרכני תיירות, אלא תומכים באמנות יפנית עכשווית, ומספקים לאמן מקור הכנסה מתמשך.

בשורה התחתונה, BnA Alter Museum הוא לא מלון עם מוזיאון, וגם לא מוזיאון עם מיטות.
הוא משהו באמצע- פרויקט אמנותי-חברתי צבעוני, חכם, וגם מוזר במידה הנכונה. וזה מה שהופך אותו לאחד ממקומות הלינה המסקרנים בעיניי בקיוטו.
———————
הסתקרנתם ורוצים לשאול עוד? הייתם במקום דומה ורוצים לשתף? מוזמנים להוסיף מילה או שתיים למטה בתגובות.