שבוע אולטימטיבי מבחינתי, הוא כזה שמשלב שגרת עבודה, משפחה וחברים, עם טיול סופשבוע, שיכלול 3 פרמטרים כדי שיוגדר "כהלכתו"- מסלול מאתגר שנותן עבודה לשרירים, השאלה המוכרת (אותה האינטונציה, כבר מאה שנה, ילדי כל העולם)- "אמא, מתי נגיע?", וסטטיסטיקת האוהל הבלתי מנוצחת- כש-1% מהזמן יוקדש להרכבת האוהל, ו99% לנסיונות להחזיר בסוף מקופל לכיסוי שלו.

המעבר לעבודה היברידית, חצי מהבית, חצי מהמשרד- מאפשר לי לשלב בין רוב העולמות האלו. מהמשרד, אפקטיבי לי יותר לעבוד בשיתוף פעולה ופנים אל פנים; גם המפגשים הלא פורמליים, מזיזים עניינים יותר מכל ריבוע אנושי מנומס בteams. מצד שני, בבית- להנות מהשקט שמאפשר לי עבודה רציפה, וגם לקבל את הילדים בצהרים, בחיוך ובארוחה חמה.

ואז שתפו אותי בסוד הכי לא שמור, שכיף להעביר הלאה, ושמחבר בשבילי את המימד הנוסף- מיזם Openפייס, של רשות שמורות הטבע.
נוודות דיגיטלית, הגרסה הלוקאלית- מתחמי עבודה ולימודים בשמורות רבות בארץ, עם וויפי חינם, נקודות חשמל ללפטופ הגווע, קפיטריות לקפאין של עשר בבוקר, וכמובן, שקט שאי אפשר לקנות בכסף וטבע במיטבו.
וככה מוצאת את עצמי בכל פעם במיקום אחר (בתמונה- בשבוע שעבר, תל אפק), לפעמים עם חבר\ים באותו הראש שמעריכים נוף לא פחות ממה שמעריכים דד-ליין, משלבת עבודה רציפה ברגוע, מסלולון חצי שעה במקום הפסקת הצהרים, ממלאת את הריאות בכחול-ירוק בשפע, וחוזרת למקלדת בשיא הריכוז. הקסם שבפשטות.

אם לצטט את ברקוני- לא צריכה מטוס מתכלה. הספסל ההוא, מול האגם? בשבילי הכי וואלהבאלה.

מכירים עוד פינות עבודה שקטות בטבע שעושות לכם חשק לפתוח לפטופ? שתפו אותי, אולי ניפגש לקפה והחלפת קבצים.