במסגרת מסע החיפושים הבלתי נגמר שלנו אחר המקומות הכי פחות שגרתיים להניח בהם את הראש, מצאנו את עצמנו הפעם בתוך צינור.
הנה שלוש סיבות טובות למה כדאי לארוז תיק ולהכנס לישון בתוך גליל בטון:
- לצינור השינה שלנו (אין) שלוש פינות: בצינור אין פינות, אין קצוות חדים. קצת כמו לישון בתוך חיבוק בטוני ענקי. פנג שוואי? כנראה שלא. בעיקר מבטיח שאין שום פינה חדה להיתקע בה עם הזרת של הרגל כשקמים לשירותים באמצע הלילה.
- ביטחון אופטימלי: עם העובי והמבנה של הדבר הזה, ברוב הכיוונים שלו- גם הטילים של החות'ים כנראה יתייאשו ויחפשו מטרה קלה יותר. ממ"ד מדברי, גרסת הבוטיק.
- פייט רציני ברשימת המקומות המוזרים לישון בהם: חללית? עשינו. משאית? קל. להגיע למשרד ביום ראשון ולומר שישנת בצינור בטון בסופ"ש, זו ליגה אחרת.
אז איפה מוצאים צינור פנוי להלילה? במתחם "צוותא", שממוקם בחוות הבודדים נאות, אי שם באזור רביבים. בגלגולם הקודם, הצינורות העצומים האלה היו אמורים להעביר כמויות מסחריות של מים בחברת מקורות. משהו שם השתבש, הם נפסלו לשימוש המקורי, ובמקום להפוך לפסולת בניין משעממת, מישהו בחווה הפך אותם למקומות לינה זוגיים שווים.
איך זה מרגיש מבפנים? כמו בתוך בועה, המרחב המעוגל והעוטף יוצר אינטימיות מיידית, ניגודית לחלוטין לקרירות של הבטון. יש משהו בלתי צפוי בלהיכנס למבנה תעשייתי כבד, ולגלות בפנים מיטה רכה ומזמינה.
אבל החלק הכי טוב מגיע כשיוצאים מהצינור. הניגוד בין הקשוח והתעשייתי לבין הפסטורליה של המדבר הוא בדיוק מה שהופך את המקום הזה למיוחד. אין בלגן, אין נוטיפיקציות שעולות לפני הבוקר, יש רק רוח, התמקמות על אחד הערסלים בחוץ, כוס יין טובה, ומשם- לתת לנוף המדברי והירח המלא לעשות את שלהם. תענוג של חוויה.
קצר ולעניין:
- הלוקיישן: מתחם "צוותא", חוות הבודדים נאות (אזור רביבים).
- הווייב הכללי: שקט מדברי מוחלט, רומנטיקה תעשייתית ואפס קליטה של חדשות רעות.
- אל תשכחו לארוז: בקבוק יין איכותי, בגדים חמים לערב (בכל זאת, מדבר) פלייליסט רגוע.
- שורה תחתונה: חוויה שונה בנוף המקומי. לישון בבטון, להתעורר בטבע.