"את אישה, לבנה ונמוכה. מבחינתם את חטיף קל לעיכול." זה, פחות או יותר, היה נאום המוטיבציה שקיבלתי שנייה לפני שנכנסתי לטיול בוקר עם אריות.
יש את אלה שטסים ליוון כדי לתפוס צבע עם קוקטייל ביד, וגם כאלו שמשלמים כסף כדי לנקות ארגזי חול של טורפי-על. נחשו לאיזו קבוצה השתייכתי?
המדריך ההישרדותי לצעירה הנמוכה:
- להציל את מופסה הלבן: עשרים שנה אחורה, טסתי לפורט אליזבט שבדרום אפריקה לחוות שימור אריות לבנים. עבודה מסביב לשעון עם גורים (Cubs) ואריות בוגרים. בפועל? הרבה מאוד ניקיונות. מתברר שחתולי פרא, גם הקטנים שבהם, מייצרים כמויות פסיכיות של פסולת, והתמונות שיצאו מזה הן ממש לא תמיד אינסטגרמיות.
לנקות אחריהם זה כמו לנקות אחרי כלב גדול, רק שהכלב הזה יהיה יום אחד מלך הג'ונגל, אז עדיף לעשות את זה בחיוך. - הנוער לאן?: פעם ביום לקחנו את האריות המתבגרים- עד גיל שנה- להליכה בטבע. נשמע פסטורלי ממש כמו להוליך לברדור, עד שאתה קולט שמדובר בחתול עם ציפורניים באורך של סכין מטבח ופוטנציאל להפוך לצעצוע הלעיסה שלו.
- פרופיל של חטיף: לפני הטיול הראשון, המדריכים בירכו אותי בחמימות ועשו לי שיחת מוטיבציה: "את אישה, לבנה ונמוכה. מבחינתם את חטיף קל לעיכול.
אה, הם בטוח יקפצו עליך בטיול הראשון, לבדוק אם את מחזירה מבט או בורחת בצרחות". - מבחן האומץ: ואכן, חתול במשקל של מכונת כביסה קפץ עליי. לא ברחתי, החזרתי מבט. גזר הדין היה שאני לא חטיף מעניין מספיק.
- השכנים נאים בעיניי: ישנו בלודג' שבחווה. ישנו זה יחסי, התעוררתי מצרחות של קופים, הג'ירפות עשו עלי תצפית בזמן ארוחת בוקר, ומתחתיי רצה סוריקטה עם אנרגיה של מישהי שעשתה שלושה שייקים ירוקים עוד לפני הצהרים. יש מקומות שאתה קרוב לטבע, ויש מקומות שהטבע יושב איתך בארוחת בוקר.
- אפטר-פארטי ואבק: מתנדבים ומתנדבות מכל העולם שהגיעו בדיוק בשביל אותה המטרה: ללכלך את הידיים, לאכול אבק ולחזור עם חיוך. בלילה נוסעים לעיר הקרובה לשפוך על עצמנו בירה מקומית, ולחגוג את העובדה שעברנו עוד יום בלי לאבד גפה.
בשורה התחתונה: חוויה שמתאימה למי שלא פוחד מבוץ, שמוכן לעבור מבחני אומץ מול חתולי ענק, שחיית המחמד שלו בבית היתה במינימום כלב, ומוכן לשמוע במשך כמה שבועות את השאלה "את בטוחה בזה?".
ללא ספק מהחוויות והלילות הפחות שגרתיים שהיו לי. מי צריך שירות חדרים כשיש ג'ירפה בחלון.
קצר ולעניין:
- מיקום- פורט אליזבט, דרום אפריקה. הגעה בטיסת פנים מיוהנסבורג לפורט אליזבט (אפשר עקרונית גם באוטובוס, לא מומלץ).
- הקונספט- חווה לשימור האריה הלבן. עבודה עם גורים, האכלה, ניקיון, טיולים יומיים עם האריות הצעירים. לבוא עם בגדים נוחים ופשוטים.
- הלינה- לודג' משותף בתוך החווה. שכנות צמודות: ג'ירפות, קופים, סוריקטות. לא מתאים לכולם, אבל למי שכן- זו חוויה לחיים.
- למי מתאים- מטיילי סולו שרוצים משהו לספר עליו, זוגות, קבוצות. לא לרגישים לריח. מתאים למי שתהה איך זה מרגיש ללכת עם אריה, וכן – זה מרגש כמו שזה נשמע.
- חיסונים– טיסה לאפריקה, ובפרט עבודה עם בע"ח, דורשת חיסונים בשפע שניתנים בארץ.
- מועד הביקור שלי- הנסיעה הזו התקיימה ב2006, והחוות הספציפית הזאת נסגרה. הפוסט נכתב בעיקר להשראה, אבל אם תרצו להתנדב בצורה דומה- גם כיום יש המון אפשרויות מעולות להתנדב עם בעלי חיים באפריקה. רק תבדקו תמיד שאתם נרשמים לארגונים שבאמת דואגים לרווחת בעלי החיים ולשימור שלהם.